לפעמים משפט אחד מזכיר לנו כמה עבודה עוד יש לנו כחברה. בכל יום מדריכי ומדריכות שיקום פוגשים אנשים שנאבקים לא רק עם קושי אישי, מוגבלות או התמודדות נפשית אלא גם עם סטיגמות עם מילים שפוצעות. עם מבטים שמקטינים. עם חברה שלפעמים עדיין משתמשת בהם כבדיחה, כעלבון או כדרך להשפיל מישהו אחר. בימים האחרונים עלתה ברשת אמירה שניסתה לפגוע באדם אחד אבל בפועל פגעה בציבור שלם. כשמשתמשים באנשים עם מוגבלות או במתמודדי נפש ככלי להשפלה, זו לא ביקורת, זה לא ויכוח. אנשים עם מוגבלות הם לא קללה. מתמודדי נפש הם לא בדיחה. וכבוד האדם הוא לא נשק במריבה פוליטית או אישית. אפשר להתווכח. אפשר לא להסכים. אפשר לבקר בחריפות. אבל אסור להפוך אוכלוסיות שלמות לכלי במאבק בין אנשים או בין מחנות. כאיגוד מדריכי שיקום ורווחה, אנחנו רואים מקרוב את המחיר של שפה כזאת.היא לא נשארת בפייסבוק. היא מחלחלת לשטח. היא פוגעת בביטחון, בתחושת הערך, וביכולת של אנשים להרגיש שיש להם מקום,שיקום מתחיל בכבוד. חברה מתוקנת מתחילה בשפה שמכירה באדם לפני כל דבר אחר. אנחנו קוראים לאנשי מקצוע, ארגונים, פעילים ואזרחים להשמיע קול ברור נגד שימוש באנשים עם מוגבלות ומתמודדי נפש ככלי השפלה. אנשים עם מוגבלות ומתמודדי נפש הם לא עלבון. הם בני אדם. הצטרפות לאיגוד מדריכי שיקום ורווחה בתגובה הראשונה