התקיים בכנסת דיון חשוב על חוק שירותי הרווחה ועל זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות נפשית. זו הזדמנות לדבר על מה שכולנו מרגישים כבר הרבה זמן בשטח: הפיצול בין משרד הבריאות למשרד הרווחה הוא לא רק בירוקרטי. הוא גם לא צודק. איך יכול להיות שמי שמקבל שירות דרך משרד הבריאות זכאי לסל אחד, ומי שמקבל דרך משרד הרווחה מקבל סל אחר? איך ייתכן שמדריכי שיקום במשרד הרווחה מקבלים שכר ותנאים טובים יותר ממדריכים במשרד הבריאות למרות שכולנו עושים את אותה העבודה עם אותה שליחות? הכתבה מהדיון בכנסת מזכירה את החשיבות של נגישות ושירותים מותאמים אבל כל עוד המדינה עצמה מקיימת אפליה בין השירותים, לא נוכל באמת לדבר על שוויון. זה הזמן להשוות שכר, להשוות תנאים, ולאחד את המערכות. לאחד את הגישה, את המקצוע, ואת ההכרה בעשייה שלנו. זו לא רק דרישה של עובדים זו זעקה של מערכת שמבקשת להיות צודקת, מקצועית ומכבדת יותר. קישור להתאגדות בתגובה הראשונה