קמנו הבוקר כואבים, המומים, עם לב שבור מול מציאות שלא נותנת מנוח. עשרה הרוגים, מאות פצועים יהודים וערבים, נשים, גברים וילדים. חיים שלמים נגדעו באחת, ומשפחות רבות נשארות עם צל של צער שילווה אותן שנים רבות. אלה שנפגעים עכשיו הם בדרך כלל אלה שתמיד נפגעים, החלשים. רובם חיים בלי מיגון, בלי מקלטים, בלי תחושת ביטחון אפשרית. וההרס, הדם והכאב לא ייעלמו עם השקט, הנפש זוכרת. כשהלב זקוק לריפוי, כשהטראומה חוצה מגזרים וערים, הזעקה לבריאות הנפש חייבת להישמע חזק מתמיד. אנו באיגוד מדריכי השיקום והרווחה מחבקים את המשפחות, מתייחדים עם הכאב, ונחושים להיאבק עבור חברה דואגת, שוויונית ואנושית.